משנה: לְחָיַיִם שֶׁאָֽמְרוּ גּוֹבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים רוֹחְבָּן וְעוֹבְיָן כָּל שֶׁהֵן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר רָחְבָּן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי וכו'. ואין הלכה כר' יוסי:
מתני' לחיים שאמרו. התם בגמרא מפרש הא דקתני לחיים ולא קתני לחי כדקתני הקורה משום דאמחלוקת ר''א וחכמים דלעיל קאי וה''ק אותן לחיים שנחלקו בהן ר''א וחכמים גבהן עשרה טפחים כשיעור הכשר גובה המבוי ואם היה המבוי גבוה הרבה אפ''ה די בלחי גבוה עשרה טפחים אבל רחבן ועוביין כל שהוא סגי:
עֲגוּלָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא מְרוּבַּעַת. עוֹד הִיא דְּרִבִּי יוּדָה. מִן הַיָּם לָֽמְדוּ. וַיַּ֥עַשׂ אֶת הַיָּם֖ מוּצָ֑ק עֶ֣שֶׂר בָּ֠אַמָּה וגו'. אֶיפְשַׁר לוֹמַר עָגוֹל. שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר מְרוּבַּע. אֶיפְשַׁר לוֹמַר מְרוּבַּע. שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר עָגוֹל. 8b אִין תֵּימַר עָגוֹל. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. מֵאָה וְשִׁשִּׁים יָדוֹת טַהֲרָה הוּא מַחֲזִיק. אִין תֵּימַר מְרוּבַּע. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. מֵאָה וְעֶשׂרִים וּשְׁתֵּי יָדוֹת טַהֲרָה הָיָה מַחֲזִיק. אֱמוֹר מֵעַתָּה. שְׁתֵּי אַמּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת עֲגוּלוֹת הָיוּ. שָׁלֹשׁ אַמּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מְרוּבָּעוֹת הָיוּ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. מֵאָה וַחֲמִשִּׁים יָדוֹת טַהֲרָה הָיָה מַחֲזִיק. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר אַלְפַּיִים בַּת֭ יָכִֽיל. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר מַֽחֲזִ֣יק בַּתִּ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים יָכִֽיל׃ אֶיפְשַׁר לוֹמַר אַלְפַּיִים. שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים. אֶיפְשַׁר לוֹמַר שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים. שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אַלְפַּיִים בַּת֭. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. אַלְפַּיִים בְּלַח שֶׁהֵן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים בְּיָבֵשׁ. מִיכָּן לָֽמְדוּ חֲכָמִים. אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח שֶׁהֵן כּוֹרַיִים בְּיָבֵשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכאן למדו חכמים לומר מ' סאין בלח שהן כוריים ביבש כמו ששנינו בפ' ט''ו דכלים:
כתוב אחד אומר אלפים בת יכיל. במלכים ובד''ה כתיב מחזיק בתים שלשת אלפי' הא כיצד כתוב אלפים מיירי במדת לא ושלשת אלפים הן במדת יבש דגודשא תלתא יתר היא:
אין תימר עגול נמצאת אומר מאה ועשרים ושתי ידות טהרה. גם זה אינו מכוון אלא כצ''ל מאה ועשרים וחמשה שכך הוא החשבון של מקום עגול עשר על עשר ברום חמש שהרי העיגול חסר רביע מן המרובע א''כ למאה מקואות צריך ארבע מאות אמה ומאה אמות הנותרים הן כ''ה מקואות הרי דגם כולו עגול היה לא תוכל לומר ואמור מעתה שתי אמות העליונות עגולות היו והן חמשים מקואות שאלו הוו מרובעות היה בה מאתים אמות עכשיו שהן עגולות נתמעט הרביע ואינן אלא מאה וחמשים אמות שהן חמשים מקואות:
נמצאת אומר מאה וששים ידות טהרה הוא מחזיק. נתחלפו התיבות כאן בספרי הדפוס וכצ''ל אין תימר מרובע נמצאת אומר מאה וששים וכו' ואין תימר עגול מאה ועשרים ושתי ידות טהרה (ומ''מ אין החשבון דכאן מכוון כדלקמן) שכך הוא החשבון של מקום מרובע עשר על עשר ברום ה' אמות שכשתחלוק אותם לרצועות של עשר תמצא בכל רצועה עשר אמות אורך ברוחב אמה וברום חמשה תחלקם לחתיכות של אמה על אמה תמצא מאה חתיכות וכל אחת אמה על אמה ברום חמש אמות שים אותן זה על זה הרי כאן חמש מאות אמה ושיעור מקוה של מ' סאה הוא אמה על אמה ברום שלש א''כ למאה מקואות צריך שלש מאות אמות ולחמשים מאה וחמשים אמות ונשתיירו עוד חמשים אמות הרי כאן שליש של חמשים מקואות יותר על ק''נ מקואות. ומה שכתוב כאן במרובע (וכמו שהגהתי) מאה וששים אין החשבון כך לפי שהן יותר ומיהת אין אתה מקיים הכתוב של אלפים בת שהן ק''נ מקואות מכוון וא''כ אי אתה יכול לומר שהיה הים כולו מרובע:
אין תימר עגול. היה כל הים:
עשר באמה משפתו ועד שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו אפשר לומר עגול שכבר נאמר מרובע. לאו דווקא דלא מצינו כתוב בהדיא מרובע אלא דקראי מוכחי שהיה מרובע באמות התחתונות כדלקמן דכתיב אלפים בת יכיל והבת הוא שלשה סאין שנאמר מעשר הבת מן הכור וכור הוא שלשים סאין נמצא אלפים בת הוי ששה אלפים סאין שהן עולין למאה וחמשים ידות טהרה כלומר מקואות של מקום טהרה ששיעור מקוה ארבעים סאה וא''כ ד' אלפים סאין והן ארבעים מאות סאין מאה מקואות של ארבעים סאה ושני אלפים סאין חמשים מקואות וזה לא תמצא בים שהיה עשר על עשר ברום חמש אמות אם לא שתאמר ששלש אמות התחתונות מרובעות היו ושתי אמות העליונות עגולות היו כדמסיק ואזיל:
מן הים למדו. מים שעשה שלמה למדו לומר דכל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש ברחבו טפח:
עגולה וכו' עוד היא דרבי יודה. האי בבא נמי דרבי יהודה וכהאי לישנא קמא אליבא דרבי זעירא לעיל:
ושלש אמות התחתונות מרובעות היו. ויש בהן עשר על עשר שהן מאה אמה על אמה ברום שלש אמות והן מאה מקואות ובין הכל היה ק''נ מקואות:
הלכה: לְחָיַיִם שֶׁאָֽמְרוּ כול'. מַתְנִיתָא בִמְשׁוּכִין מִן הַכּוֹתֶל. אֲבָל אִם הָיוּ סְמוּכִין לַכּוֹתֶל אוֹף רִבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה. וְתַנֵּי כֵן. עָשָׂה לְחָיַיִם לַמָּבוֹי. אִם גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. אוֹ שֶׁהָיוּ סְמוּכִין לַכּוֹתֶל פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. מוּתָּר. שְׁלֹשָׁה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הָעוֹמֵד רָבֶה עַל הֶחָלָל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלשה. ואם הוא מופלג שלשה טפחים מן הכותל בכי הא והוא שיהא העומד רבה על החלל דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא וליבטליה:
ותני כן. שהלחי הנמשך מן הכותל פחות משלשה טפחים מותר:
גמ' מתניתין דפליגי בשיעור רוחב הלחי במשוכין מן הכותל והיינו בפחות משלשה דאיכא לבוד. ובכה''ג ס''ל לרבי יוסי דמיהת רחבו שלשה בעינן שיהא נראה וניכר שהעמידו משום לחי אבל אם היה סמוך לכותל אוף רבי יוסי מודה דברוחב כל שהוא סגי שזה ניכר הוא משום לחי:
כּוֹתֶל שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד יוֹצֵא וְצִידּוֹ אֶחָד כָּנוּס. כַּהֲנָא אָמַר. נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרָה לוֹכְסָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לוֹכְסָן. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם כַּהֲנָא. נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרָה לוֹכְסָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לוֹכְסָן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא הַקּוֹרָה מְשׁוּכָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. ומִדְּרִבִּי יוֹסֵי. קִייְמָהּ רַב אֶבְדַּיְמִי נְחִיתָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא הַקּוֹרָה מְשׁוּכָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא הַכּוֹתֶל מָשׁוךְ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע. אַשְׁכַּחַת אָמַר. מַה דִצְרִיכָה לָהֵן פְּשִׁיטָא לָהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כותל. של מבוי שצדו אחד יוצא להלן וצידו אחד שכנגדו כנוס וקצר הוא:
נותן את הקורה. באלכסון ומשמש הוא תחתיה באלכסון בארוך כנגד הארוך ובקצר כנגד הקצר:
ובלבד שלא תהא הקורה משוכה יותר מעשר. כגון שאין האלכסון אלא עשר דיותר מעשר לא הוי פתח:
ומדרבי יוסי קיימא רבי אבדימי נחיתה וכו'. כלומר וכך קיבל ג''כ רבי אבדימי נחיתה מדרבי יוסי שצריך שלא יהיה האלכסון יותר מעשר ועל שם שהיה רבי אבדימי רגיל לירד לבבל קרי ליה נחיתה:
ר' אחא בשם ר''ל. קאמר ובלבד שלא יהא הכותל הקצר משוך מחבירו הארוך יותר מארבע אמות ולקמן מפרש בהי גוונא הוא דאיירי:
אשכחת אמר. נמצאת אומר דמה דצריכה להן כלומר מאי דמספקא ליה להך מ''ד פשיטא להן לאידך דמר לא מכשר אלא אם אינו משוך זה מזה יותר מארבע אמות ומשום דביותר מזה מספקא ליה ואידך מכשר עד עשר:
אָמַר לֵיהּ אָחָא. כֵּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כָּל מִשְׁנָה שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לַחֲבוּרָה אֵין סוֹמְכִין עָלֵיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אַתְייָא כְמָאן דָּמַר. חָצֵר נִיתֶּרֶת בִּשְׁנֵי פַסִּין וּבִלְּבַד פַּס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן וּפַס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וַאֲפִילוּ תֵימַר כֵּן אַתְיָא כְמָאן דָּמַר. חָצֵר נִיתֶּרֶת בִּשְׁנֵי פַסִּים. וּבִלְּבַד פַַּס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן וּפַס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן. רַב עוּקְבָּה בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמַּן. לִגְדוֹלָה הֵן נִידּוֹנוֹת וְאֵינָן נִידּוֹנוֹת לִקְטַנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסה אתיא כמ''ד חצר ניתרת בשני פסין וכו'. כלומר דרבי יוסה בא לתרץ שאף לאותה ברייתא דתני רבי שיין נמי לא תקשי דאתיא כהאי מ''ד לעיל בהלכה א' גבי הא דבעי ר' זעירא חצר במה היא דניתרת דמייתי פלוגתא דתנאי ואיכא מ''ד דס''ל דבעינן שני פסין אחד מכאן ואחד מכאן וכל פס ופס של ד' טפחים והשתא תוקמי להך ברייתא דקתני הגדולה באחת עשרה והקטנה בעשר' דמיירי במופלגין כותלי קטנה מכותלי גדולה שני טפחים מכאן וארבעה טפחים מכאן והשתא אע''ג דאיכא הכא תורת לבוד מיהת מרוח אחת מ''מ הואיל ובעינן פס ד' מכאן ופס ד' מכאן וליכא הלכך אין כאן צד היתר לחצר הקטנה:
אמר רבי יוסי בר' בון ואפילו תימר כן אתיא כמ''ד וכו'. כלומר דרבי יוסי ב''ר בון נמי ה''ק דאפילו תימר כן ותוקמי כהך מ''ד דבעינן שני פסין של ארבע טפחים מכאן ומכאן נמי שפיר מיתרצא כדאמרן אלא דלא צריכין להך אוקמתא דבלאו הכי לא קשה ולא מידי דרב עוקבא בשם רבנן דתמן קאמר דהיינו טעמא שאין הקטנה ניתרת בהגפופין של הגדולה לפי שלהגדולה הן נידונית ולגבה הוא דשייכי אותן הגיפופי ואין נידונית כלל להקטנה ואע''ג שיש כאן שוה מבפנים ונראה מבחוץ סברי רבנן דתמן דבכה''ג אינו נידון משום לחי:
אַבְנֵי הַבִּנְייָן הַיֹּוצְאוֹת מִן הַבִּנָייָן. אִם אֵין בֵּין אַחַת לַחֲבֵירָתָהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. נִידּוֹן כִּלְחָיַיִם. קֶרֶן זָוִית יוֹצֵא מִיכָּן וְקֶרֶן זִָוית יוֹצֵא מִיכָּן נִידּוֹן כִּלְחָיַיִם. כּוֹתֶל הַנִּכְנַס וְנִרְאֶה כְפַס מִבִּפְנִים וְשָׁוֶה מִבַּחוּץ. אוֹ שֶׁנִּרְאֶה כְפַס מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים. נִידּוֹן כִּלְחָיַיִם. 9a הָיָה מָשׁוּךְ. אַבָּא בַּר רַב חוּנָה אוֹמֵר. רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ הוּא כָנוּס. הָתִיב רַב חִסְדַּיי. וְהָתַנִּינָן. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרָצָה לִקְטַנָּה. הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה. וְיֵיעָשׂוּ כוֹתְלֵי גְדוֹלָה כִלְחָיַיִם אֶצֶל כּוֹתְלֵי קְטַנָּה וְהוּתְּרָה קְטַנָּה. אָמַר לֵיהּ אַבָּא בַּר רַב חוּנָה. תִּיפְתָּר בִּמְשׁוּכִין יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. תַּנֵּי רִבִּי שִׁייָן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. בִּגְדוֹלָה אַחַת עֶשְׂרֶה וּבִקְטַנָּה עֶשֶׂר. אִיתְבְּעִת מַתְנִיתָא וְלֹא אִישְׁתַּכַּחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תפתר במשוכין יותר מעשר. כלומר שנמשכין כותלי הגדולה הרבה מכותלי הקטנה וכותלי הקטנה נכנסין לתוך הגדולה דהשתא אי אתה יכול להתירה משום שוה מבפנים ונראה מבחוץ מכיון דהגיפופין של הגדולה ניכרות הן שאינן מכותלי הקטנה שהרי כותלי הקטנה נכנסין הן לתוכה ולבוד נמי ליכא למימר ושיהא נחשבין כותלי הקטנה הנכנסין בהגדולה כאלו הן מחוברין לצדדי כותלי הגדולה ואכתי תשתרי משום נראה מבחוץ דאין כאן לבוד הואיל וכותלי הגדולה רחוקין הרבה מכניסת כותלי קטנה הלכך הקטנה אסורה:
תני ר' שיין קומי רבי אחא. ברייתא חדא דמפרשא למתני' דמיירי בשהגדולה אחת עשרה אמה והקטנה עשרה והשתא תיקשי דשפיר משכחת לה הכא תורת לבוד שהרי מכיון שאין הגדולה עודפת על הקטנה אלא אמה אחת שהיא שפה טפחים וא''כ ג' טפחים לכאן וג' טפחים לכאן ועל כרחך עובי כניסת הכתלים ממעטין את השלש מכאן ומכאן ואיכא לבוד. ולקמן מפרש ומשני לה:
איתבעת מתניתא ולא אישתכחת. כלומר היו מבקשים ומחזרין אחר ברייתא זו דרבי שיין אם נשנית היא בבית המדרש פעם אחת ולא נמצאת שנשנית וא''ל ר' אחא לרבי שיין דתני הך ברייתא קמיה כן א''ר שמעון בן לקיש כל משנה שלא נכנסה לחבורה בבית המדרש אין סומכין עליה כלום:
חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת. מפני שנשתיירו בה גפופין מכאן ומכאן והך פירצה כפיתחא היא והקטנה אסורה שהרי נפרצה במלואה היא ואם איתא דמשוך ככנוס הוא אמאי קטנה אסורה. ונימא דיעשו כותלי הגדולה שנשארו מכאן ומכאן כלחיים אצל הקטנה והותרה הקטנה בהן שאע''פ שאותן הגיפופין של הגדולה אינם נראין מבפנים להעומדים בקטנה מ''מ הרי נראין הן להעומדים בגדולה. וא''כ תהא הקטנה ניתרת משום שוה בפנים ונראה בחוץ:
והתנינן. לקמן בפרק כל גגות:
רואין אותו כאלו הוא כנוס. ונידון הוא משום לחי:
היה משוך. שלא מיעט בעוביו כלום אלא שמשך את הכותל מעט לרוחב המבוי ונראה הוא מבפנים ושוה הוא מבחוץ כזה או שמשכו לצד חוץ ושוה הוא מבפנים כזה:
כותל הנכנס. שכנס ומיעט לעובי הכותל מבפנים ונראה כפס בראשו להעומדי' מבפני'. ושוה הוא מבחוץ או שמיעטו מעוביו מבחוץ ושוה הוא מבפנים נידון משום לחי:
נידון כלחיים. אליבא דר''א דס''ל שני לחיים בעינן:
קרן זוית יוצא מכאן וכו'. כבליטה בקרן זוית שבראש הכותל:
אבני בנין וכו'. תוספתא היא בפ''ק ויש שם ט''ס:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source